close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

הלוואות

הרב יניב חניא

הרב יניב חניא
יגכסליותשפג07/12/2022

שאלה:

‎שלום עליכם כבוד הרבנים, אשמח מאוד ‎יש לי שאלה לגבי עסק מסויים בתחום הלוואות בריבית, שהרבה יהודים עוסקים בו בעיקר בחו״ל בשם ״קש אדבנס״… ורציתי לדעת אם עסק זה כשר ליהודי להתעסק בו… ‎למעשה, זה עסק בפני עצמו, שבעל העסק מתווך בין חברות גדולות המלוות כסף לעסקים (לא אנשים פרטיים אלא דוקא עסקים), ובין העסקים האלו המעוניינים ללוות כסף לכל מיני צרכים שיש להם בעסק… ‎שאלתי: בהנחה שהחברות המלוות הם בבעלות של יהודי לחוד, ( ללא שותפות גוי), ואני לא יודע האם בעל העסק (הלווה) הוא יהודי או לא (או שמא יש שם שותף יהודי) , האם בתור המתווך בהלוואה כזו חל עלי חיוב לברר אם בעל העסק הזה (הלווה) יהודי,או מותר לי להשתדל בביצוע ההלוואה גם מבלי לברר אם הוא יהודי?{*מדובר במקום שרוב אנשים ובעל עסקים בתוכם גוים} ‎ועוד שאלה במקרה הפוך, שאין ידוע מי הבעלים של החברה המלווה אם הוא יהודי או לא (או שמא יש יהודי שותף), אבל ידוע שבעל העסק הלווה יהודי… האם יהיה לי מותר לתווך בהלוואה כזו בלי לברר או שמא אני צריך לברר ?

תשובה:

אני מניח מעצם השאלה שלך שמדובר בעסקי הלוואות שאין להם "היתר עסקה". וככה אענה.

אני חושב שמכיוון שמדובר על הלוואות לעסקים (כסף שנועד לפיתוח העסק), ולא לאנשים פרטיים, אז ממילא חל עליו דין של היתר עסקה מובנה. כלומר- זו מעין שותפות של המלווה לבעלי העסקים. 
ומכיוון שרוב הלווים הם גויים אני חושב שאין צורך לברר האם הלווים הם יהודים. שהרי גם אם הם במקרה כן יהודים, זה כסף לעסק.

כל מקרה, אם ברור לחלוטין שהמלווה הוא יהודי בלבד (ללא שותף גוי) או הפוך, לעניות דעתי כדאי לנסות לברר האם הצד השני הוא יהודי בלבד. כלומר- אם ידוע לך שצד אחד יהודי בוודאות (בלי שביררת, אתה יודע את זה), כדאי מהיות טוב לברר שהצד השני הוא לא יהודי בלבד. או לפחות לנסות לגייס להלוואה הזו רק גויים.
תשובות נוספות בנושא-
האם מותר שימוש במעשרות להכנסת אורחים?
זו שאלה מעניינת. אני בדרך כלל סבור שלא ניתן להשתמש במעשרות בשביל אורחים, כי האורחים של ימינו זה לא בדיוק הכנסת האורחים של הגמרא, הם באים בשביל שעשוע והנאה גם שלנו. לפי זה, אם האורחים הם אורחים שלא באים לפי הזמנה שלנו, להנאתנו, אז ניתן לעשות שימוש בכספי מעשר.

נראה לי שהמטיילים הללו נחשבים כאורחים קלאסיים, ולכן זה יהיה מותר להשתמש בכספי מעשרות בשבילם.
קנייה במעשרות
זה מאוד תלוי במצב הכלכלי של משפחתך ושל אבא שלך. אם מדובר במשפחה עניה ולאביך קשה לקנות לבד חולצה, זה יכול להיחשב צדקה ןלכן גם כמעשר. זה גם ייחשב ככיבוד אב ואם. אם המצב המשפחתי טוב כלכלית (טוב יחסית), זה ייחשב כיבוד הורים אבל לא מעשר. ואז לענ"ד לא צריך להחשיב את זה כמעשר.
כספי מעשרות
זו שאלה מעניינת.

אני חושב שזה תלוי במידת השימוש לעומת השמחה/ הטובה שאת עושה להורים או לשותפים שיקבלו את המוצר.

אם זה משהו שבעיקר ישמש אותם, ולהם קשה וכך את משמחת אותם- זה אפשרי מכספי מעשר. אבל מדובר במוצר "פשוט" ויום יומי שהשימוש שלך בו הוא רב, אני חושב שזה לא נכון לרכוש אותו מכספי מעשר. במילים אחרות- מה גובר, המצווה או ההנאה שלך מהמוצר.
חתונה שאמרתי שאבוא ולא באתי
האנשים שמארגנים חתונה לוקחים בחשבון שיש אנשים שאמרו שיבואו ולא יבואו בסוף, תמיד יש דברים בלתי צפויים ויש מגבלות והכרחים וכדומה.

תמיד יש ספרים לשני הצדדים, אפילו אצל הדייקנים ביותר.

ולכן זה בסדר, את לא צריכה לעשות כלום.
להיות נאמן לחבר או להרוויח יותר?

הנה לכם סיפור מדהים, אמיתי, שקרה לי- אני איש עם הרבה רעיונות בתחום ההי טק ויום אחד קרה לי משהו לא יאומן. התקשרו אלי שני אנשי עסקים, משקיעי נדל"ן, והציעו לי הצעה- אנחנו נשלם לך משכורת גבוהה מידי חודש ובתמורה כל הרעיונות שלך בתחום ההי טק יהיו שלנו. אנחנו נקדם אותם, נביא משקיעים וכדומה... אבל הרעיון יהיה שלנו. האמת היא שדי התלהבתי ורציתי. סוף סוף משהו קבוע במקום עוד ועוד רעיונות... וגם הסכום היה כזה שגורם לך לדמיין על מכוניות חדשות, ואולי אפילו שדרוג דו שבועי של האמבטיה. לילה אחד ישנתי עם החלומות... ולמחרת התקשר אחד מהם והציע לי שדרוג- "בא נעזוב את השותף שלי... אני אעביר לך שני מיליון שקלים לחשבון ותעבוד על אותו רעיון, רק איתי. (למי שלא מאמין, זה אמיתי לגמרי, הוא הציע לי 2 מיליון ₪ תמורת שנה של "רעיונות"). בא ניסע מחר לעו"ד ונחתום". מלבד הקושי להאמין, היתה לי דילמה אמיתית. לכאורה, ישבתי עם שני אנשים, דיברנו וגיבשנו איזה שהוא מתווה. וכעת אני צריך לעבור לעבוד רק עם אחד מהם. האם זה מותר? האם אין כאן בגידה באדם הראשון? האם אני מחוייב או לא להצעה הראשונה? כמובן שגם לסכום המסחרר היתה משמעות... זה לא סכום שאנשים פשוטים כמוני שומעים מידי יום. תמורת עבודה של שנה אחת בלבד.

אז הסיפור הגרנדיוזי הזה, שנגמר דרך אגב ללא כלום (הייתי צריך לדעת את זה, לא? מי שמוכן לעבוד על חבר שלו, בטח שיהיה מוכן לרמות קצת גם זר כמוני), הוא באמת סיפור של פעם בחיים. אבל לכולנו יש פעמים רבות התלבטויות דומות. יש מצב שבו ניתן להרוויח כסף או טובות הנאה רציניות, תמורת "הטיה" של המציאות, או דריכה מסויימת על חבר, בן משפחה או אפילו בן זוג. אז מה עושים? מה עומד מול מה? יש כמובן כאלו שעבורם התשובה ברורה מאליה- תמיד מציבים את הרווחים האישיים מעל הכל. וישנם גם רבים בעלי עולם הפוך- הנאמנות מעל הכל והאמת מעל לרווח. אולם, כך נדמה לי, לרובנו זה לא תמיד פשוט. כי הרווחים הם כמעט תמיד לא רק רווחים חומריים- אלו רווחים שתלוי בהם הרבה- חינוך לילדים, זוגיות טובה ובריאה יותר, רפואה או דברים אחרים. האם בגלל "נאמנות רגשית" לעבר או לחבר נאבד את כל הטובה הזו שתלויה לה מנגד? וכמו כל התלבטות בחיים, זה אף פעם לא פשוט.

קשה מאוד לענות על השאלה הזו... אולם אולי כדי להתחיל ולענות עליה נכון צריך לשכלל מעט את ההסתכלות על המושג חברות וערבות הדדית. ניתן להתייחס לערבות הזו כמו אל "חברת ביטוח גדולה", שבה כולנו משלמים סכום קטן מידי חודש כדי שאם יקרה לנו משהו ח"ו החברה תעזור לנו. כך בחברה, או במדינה- כל אחד עוזר לשני כדי שבמקרה של קושי, יעזרו לו. זה אולי חשוב, אולם זו רק הקומה הראשונה. ישנה קומה עליונה יותר, גבוהה פי כמה, שבה הסיוע לשני, החברות והנאמנות, נובעים מאיזה שהוא חיבור עליון של העם והאנושות. מכיוון שביסוד אנחנו מחוברים, אנחנו נאמנים ולא בגלל שאנחנו נאמנים אנחנו מחוברים. וכשם שאדם איננו רוצה שיפגעו בו ובממונו, כך הוא צריך לרצות שלא יפגעו בחברו, כי זה, בעומק שבעומק, אותו הדבר. אחרי שנקבל את זה כיסוד, ממילא יהיה יותר קל לקבל החלטות בתחום שהזכרנו, כי קבלת החלטה כזו היא בעצם כמו החלטה אישית, שבה אנחנו מחליטים מה נכון יותר לנו עצמנו. זו לא "נאמנות" מול רווח אישי, אלא רווח אישי מול רווח אישי... או נאמנות לעצמנו מול נאמנות לעצמנו. ואז, מה יותר נכון לעשות? כשאת/ה שוקל את עצמך מול עצמך, ההחלטה תהיה בריאה הרבה יותר.

פרוזבול
על פי התורה, בראש השנה שאחרי שנת שמיטה נשמטים החובות הלא משולמים (הלוואות) של כל האנשים. מכיוון שכך, היו אנשים שנמנעו להלוות לעניים סמוך לשנת השמיטה, כדי שההלוואה לא תישמט. לכן תיקן הילל שאנשים יערכו שטר פרוזבול, שבו הם מעבירים את החובות שלהם לגביה לבית דין, ולבית דין מותר לגבות גם אחרי שמיטה. זאת הסיבה שממלאים פרוזבול לפני ראש השנה השנה, ומחתימים עליו שני עדים.

כאן ניתן למצוא עוד הלכות בנושא וכן נוסחים שונים של פרוזבול.

נוסח הפרוזבול של בית הדין "נדיבי ארץ"-
בפנינו, העדים החתומים מטה, בא _______________ בן __________ ואמר לנו- קנו ממני בקנין גמור ושלם בכל דבר הראוי לקנין קרקע, שאני מקנה קרקע כל שהיא לכל אחד מבעלי החובות שלי (והחייבים לאישתי), שאין להם קרקע. וקנינו ממנו בקנין גמור ושלם בכלי הראוי למעשה קנין.
ועוד אמר ______________ בן ______________ אתם עדי שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לידי בית הדין שליד ועד נדיבי ארץ, בראשות הרבנים שליט"א-
הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב דב ליאור שליט"א, הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, הרב שמואל אליהו שליט"א, הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א.

והם יוכלו לגבות חובותי ואם לא יגבו בית דין הנ"ל, אוכל לגבות חובותי בכל עת שארצה.

התאריך_______________ התשע"ה.

באנו על החתום-
נאם ________________ בן ________________ עד
נאם ________________ בן ________________ עד